בלוג של אבא

אני לא מתעסק הרבה עם פייסבוק אם כי הרבה יותר מבעבר. מדי פעם כשיש לי משהו לחלוק, אני מרגיש חופשי להעלות איזה סטטוס תורן. אחת

יש לכם כבר ילד או שאתם עדיין ממתינים לראשון? התשובה לשאלה הזו כנראה תקבע את נקודת השקפתכם על הכתבה שאתם קוראים עכשיו.

מבין כל הספרים שיש לבן שלי בערך 90 אחוזים להערכתי, הם על חיות. המיעוט של הספרים הללו הוא על חיות שממש מתנהגות כמו חיות (כמו

אני לא בהריון. אני אפילו לא אישה. מה שכתוב פה זה רק כמה דברים שראיתי בהתבוננות בנשים בסביבתי. נא לא להיעלב בבקשה, זה הכול בצחוק

כשהייתי בצבא חשבתי שהגעתי לרמות עייפות לא נורמליות.  ימי אימונים שהסתיימו בישיבות לתוך הלילה ובשינה קצרה של מספר שעות מועט רק בשביל לקום ולעשות את

כן? אתם בהריון? מזל טוב!!! בן או בת? באיזה שבוע אתם? בתשעים אחוזים מהמקרים, זוהי השיחה שתתגלגל אחרי שתודיעו לחברים שלכם שאתם בהריון.

לאחרונה יש דיבורים על החלת סוף שבוע ארוך בארצנו, כלומר שגם ביום ראשון יהיה חופש. את המהלך מוביל השר סילבן שלום שמה שבטוח לגביו זה

אח שלי חזר לא מזמן מאוסטרליה (עבודה, לא בילויים), והוא ביקר שם בגן חיות אוסטרלי, שלפי הבנתי לא דומה בכלל לגן החיות התנכ"י.

פעם, כשאנחנו היינו ילדים (או אולי קצת לפני זה, תלוי בגיל שלכם), לא היו חיתולים חד פעמיים כמו היום. במקום זה ישבני התינוקות היו נעטפים

הפוסט הזה שייך לעבר, לפני שלוש וחצי שנים בערך. היום אני כבר אבא אבל להגיע לשם לא היה כל-כך קל…

כפי שהובטח, אני כותב השבוע על טיולים עם הילדים, משימה לא פשוטה אך עם זאת, מהנה בטירוף ושווה את כל ההכנות שלפני ואת העייפות שאחרי.

הורים שיש להם כבר ילדים יודעים טוב מאוד שלא תמיד יש זמן לצאת לבילויים זוגיים. אם פעם הייתם יוצאים לסרטים, מסעדות ואפילו למסיבות (זה כנראה

לפני ההריון הקודם, הלכנו אני ואשתי לבצע את הבדיקות הגנטיות לפני הריון. באותו זמן, היינו שייכים לשתי קופות חולים שונות. לכן, כמו ישראלים טובים, השווינו

האם אי פעם בחיים קרה לכם שברגע אחד שק כבד של אחריות נפל על כתפיכם הצרות?

עשינו קורס הכנה ללידה ושם למדנו על צירים מדומים ועל צירי לידה, אבל כשאלו באמת הגיעו, לא באמת היינו בטוחים. זה קרה בתחילת שבוע 38

הבן שלי מדבר!כלומר, בערך מדבר, אתם יודעים. את חלק מהדברים שהוא אומר, רק אני ואשתי מכל העולם נבין אותו , אבל עדיין – יש לו

נראה לי שכשילד לומד ללכת, זה כמו לגלות את הטריק האולטימטיבי. זה בערך כמו שאני אצליח פתאום לעוף. אם זה יקרה, כנראה שאני אתחיל לעוף

אני לא יודע איך זה היה אצלכם, אבל לנו לקח קצת זמן עד שהצלחנו להיכנס להריון. מי שעבר את זה והתקשה להיכנס להריון יודע כמה

יצא לכם לחשוב כמה שטויות יוצא לכם לדבר ביום? אני אישית מדבר די הרבה שטויות, יותר מרוב האנשים, אני חושב, אבל מאז שיש לי ילדים,

הפעם זהו פוסט מיוחד מכמה סיבות. קודם כל, לא אני כתבתי אותו אלא חבר טוב בשם מארק שנולדה לו ילדה ראשונה וחמודה במזל טוב. מכיוון

האמת, בהתחלה הייתי נגד. אמרתי שאם הכל בסדר, אז למה להסתכן בבדיקות מיותרות שעלולות להיגמר רע? עכשיו, בתיאוריה, האמירה הזאת בסדר, אבל בתיאוריה, כמו שאומרים,

איך התחלתי לישון בלילה? האמת, אין לי מושג איך זה קרה… עד בערך גיל שלושה חודשים, כל הלו"ז שלנו היה הפוך לחלוטין. לא נורא, זה

למען הסר כל ספק, ומטעמי גילוי נאות, אני אפתח ואומר שכותב שורות אלה הוא גבר. אי לכך ובהתאם לזאת, איני סובל, ואף איני רשאי  לסבול

אם אתם נמצאים בגיל שבו מביאים תינוקות לעולם, אז אתם גם בשכבת הגיל שהסרט המופלא 'הנסיכה הקסומה' כיכב בילדות שלה. כל מי שמכיר את הסרט

נראה לי שלכל הורה יש קו מחשבה אחר כשהוא מנסה לבחור שם לצאצא החדש, אבל המשותף הוא שלכולם זה קשה, וזה לא משנה אם זה

הטור הזה לא מכוון להיות משעשע אלא לדון בנושא כאוב שהפך, לצערי הרב, למעין מכת מדינה בשנים האחרונות. אני מקדים לכתוב עוד בטרם התרחש אסון

בתקופה האחרונה הזנחתי את הכתיבה בבלוג. אתם יודעים איך זה. לפעמים אין זמן, לפעמים אין חשק ולפעמים סתם אין מוזה. זה לא שלא קרו דברים.