המונח תסמונת התאום הנעלם מתאר את האובדן הספונטני, הפטירה, של עובר אחד מתאומים או שלישיה ברחם. אובדן ספונטני של תאום מתרחש לרוב בשליש הראשון, כשהעוברים הנותרים ממשיכים להתפתח באופן נורמאלי, ורקמות העובר שלא התפתח נספגות באופן מלא.
סיבוך זה של ההיריון הופך להיות מתועד בתדירות גבוהה יותר בשל השימוש המוגבר בבדיקת אולטרסאונד מוקדמת לאבחון הריון מרובה עוברים.
אובדן תאום אחד עלול להתרחש בקרב עשרים עד שלושים אחוזים מהריונות מרובי עוברים, למרות שקשה לקבוע את התדירות המדויקת. תסמונת התאום הנעלם נתפסת בדרך כלל בקרב נשים שהשתמשו בטכנולוגיית רביה בסיוע להרות.
הורי התאום הנעלם עשויים לחוות צער, במיוחד אם הנזק התרחש בשלב מאוחר יותר של ההיריון, או שהם עשויים לחוש הקלה מהעובדה לפיה העוברים הנותרים עדיין משגשגים וכי ההיריון יכול להימשך בבטחה. על האם להתנחם בעובדה שלא היא גרמה לאובדן, שכן זוהי תופעה טבעית בחלק מההריונות המרובים.
הגורמים
הסיבה לתסמונת זו אינה ידועה. בדיקת השליה לקביעת מצב התאום או התאומים הנותרים עשויה לחשוף מספר רמזים. למרות שסיבוכים רבים עשויים לגרום למות העובר ברחם, הסיבות הנפוצות ביותר לחוסר ההצלחה של תאום להתפתח, נראות כתקלות בשלב המוקדם של ההתפתחות הכרומוזומלית, הגורמות לליקויים הנמצאים מחוץ לשליטת האם. התאומים ששרדו נמצאים בריאים, וסיבה נוספת לתסמונת התאום הנעלם עשויה להיות בעיה עם השליה.
תסמיני תסמונת התאום הנעלם
תסמונת זו נגרמת בדרך כלל ללא תסמינים, אך לעיתים מופיע דימום וגינאלי, העשוי להצביע על הסימן הראשון לכך שתאום הפסיק להתפתח. במקרים מסוימים, הדימום עשוי להתרחש בשלב מאוחר יותר של ההיריון, כשבועות או אף חודשים ממועד גילוי היעלמות התאום.
הדימום אינו מלווה בהתכווצויות או תסמינים אחרים, אך עשוי להיות די כבד ומדאיג. חלק מהאימהות חוות תסמינים זהים לתסמיני הפלה, הכוללים התכווצות קלה, דימום וכאבי אגן. הסימנים נמשכים מספר ימים, והדימום עשוי להיות אף תוצאה של בדיקת אולטרסאונד, המגלה לראשונה את היעלמות התאום.
אבחון
תסמונת התאום הנעלם מזוהה במקרים רבים לפני שהאם יודעת אפילו שהיא נושאת ברחמה תאומים. אבחנת היעלמות התאום מאושרת באמצעות בדיקת אולטרסאונד המראה שק הריון עם חלקים עובריים פרטניים שלא התפתחו כראוי, או באמצעות היעדר דופק באחד העוברים. בעיה עם העובר ניתנת לגילוי אף באמצעות תוצאות בדיקת דם המצביעה על ירידה ברמות ההורמונים.
טיפול בתסמונת התאום הנעלם
לא נדרש טיפול לתסמונת זו היות והיא מזוהה בשלב מוקדם של ההיריון. אישה יכולה להמשיך לטפל בעצמה כפי שנהגה טרם הידיעה על היעלמות התאום, ואין צורך לנקוט בצעדים אחרים. הרופא מבקש לפקח על בריאות וצמיחת התאום או התאומים הנותרים באופן זהיר יותר ולעקב אחר סימנים לסיבוכים. התאומים הנותרים אינם מושפעים מהעובר הנעלם, ואם התסמונת מתגלה מוקדם בשליש הראשון, קיים סיכוי טוב מאוד שההיריון יהיה רגיל ויסתיים בלידת תינוקות בריאים.
האופן בו ההיריון יתנהל בהמשך בעקבות הפטירה ברחם של אחד העוברים, תלוי בגיל הכוריוני של התאום ששרד. המונח כוריוני מתייחס לשאלה אם התאומים חולקים שק הריון או שהם חולקים את אותו קרום חיצוני התוחם את העוברים. אם ההיריון כוריוני, לא נדרשת התערבות רפואית, אלא אם כן קיימת סיבה ללידה מוקדמת.
תסמונת התאום הנעלם בהריון תאומים זהים
בהריון זה, אובדן עובר אחד עשוי לדרוש לידה מיידית של העובר או העוברים הנותרים, אם הם נחשבים כבוגרים, כלומר, אם ריאותיהם מפותחות דיין על מנת לשרוד מחוץ לרחם. ההחלטה להמשיך עם הלידה מתבצעת כאשר הסיכון לסיבוכים ביילודים לאחר הלידה פחות מהסיכון של הותרתם ברחם. אם מתקבלת החלטה לדחות את הלידה, יוגבר הטיפול בתאום ששרד. כל ראיה מדעית לפגיעה בבריאות התינוק הנותר מציינת את הצורך בלידה מיידית.
אפשרות נוספת היא סיום הריון סלקטיבי עם חסימת כבל. אם ההיריון הוא של תאומים זהים, קיים סיכון שתאום אחד ימות ברחם, ויש לבצע ניתוח פולשני, כשבמקרה זה התאום השני אינו מושפע. זהו הליך מסוכן הכרוך בשיעור של חמישה אחוזים לפגיעה בתאום שנותר.
