כשהייתי בצבא חשבתי שהגעתי לרמות עייפות לא נורמליות. ימי אימונים שהסתיימו בישיבות לתוך הלילה ובשינה קצרה של מספר שעות מועט רק בשביל לקום ולעשות את זה שוב (ושוב ושוב ושוב…). והימים הללו מתארכים לשבועות ולחודשים וזה באמת מעייף מאוד.
רק מה? בסוף כל שבוע ישנו סוף שבוע מבורך שבו אפשר לנוח, ועד ההתעללות של השבוע הבא, אתה יכול קצת לישון ולאזן את הגוף והנפש.
עכשיו, אל תטעו בדבריי – ילדים זה לא טירונות! (על אף שיש שיאמרו שזה קשה הרבה יותר). טירונות זה מעין סיוט מתמשך שאתה רק מחכה שיסתיים.
לעומת זאת, גידול ילדים כרוך בהמון רגעים קשים אבל גם בהמון רגעי כיף, התרגשות ושמחה מדהימה.
עם זאת, אני חושב שילדים הם הרבה יותר מעייפים מטירונות מהסיבה הפשוטה שאין לך שום הפסקה. סופי שבוע? הצחקתם אותי – זה הזמן הכי מעייף בשבוע. אתה צריך לבדר את הילדים מבוקר עד ערב, להגיע לשעת ההשכבה גמור מעייפות רק כדי לריב איתם על משהו כמו אמבטיה, לבישת פיג'מה, לתת או לא לתת עוגיה וכו' וכו'. האמת היא שאני לא מבין מאיפה לילדים יש אנרגיות בכלל, נראה כאילו יש להם מאגרים בלתי נדלים. יכול להיות שגם אני הייתי כזה פעם?
שגרת שינה כשיש יותר מילד אחד
כאשר יש ילד אחד, המצב עוד איכשהוא סביר, כי אתם שניים על אחד. משני ילדים ומעלה – הורים יקרים – אתם הולכים לקראת מיעוט מספרי וכדאי שתפנימו את זה…
כשאני כותב שורות אלו, אנחנו נמצאים בדיוק במהלך חג הפסח בו הורים בכל הארץ לוקחים חופש (חופש? צריך להגדיר את המילה מחדש…) למשך שבוע וצריכים למצוא מה לעשות יום עם הילדים כל יום מחדש – פינת ליטוף, טיול, הצגה, מרכז המבקרים של נייר חדרה (ותודה שלוחה מכל הורי ישראל למצרים על המצאת הפפירוס) וכל מרכז מבקרים אחר שמוכן להעסיק את הילדים לשעתיים.
ואגב, השר סילבן שלום מנסה לקדם בכל הכוח סוף שבוע ארוך בישראל, שזה עוד יום בשבוע עבור הורים למצוא תעסוקה לילדים. אני מקווה שחלק מהתכנית שלו מוקדש לטיפול נפשי ופיזי בהורים תשושים. עוד יום בלי גן? אלוהים…
משום מה נראה לי שהילדים של השר סילבן הנכבד הם כבר בגיל שבו הם מעסיקים את עצמם…
בקיצור, אני עייף באופן תמידי.
אבל החדשות הטובות מבחינת העייפות, הן שמתרגלים לזה וזה מפסיק להיות כל-כך קשה.
חוץ מזה, הילדים גדלים וכשהם יהיו בני עשר בערך, כנראה שתוכלו לישון כבר. כמובן שקצת אחרי זה מתחיל גיל ההתבגרות שיכול להיות שהוא עוד יותר קשה. אני לא צריך להתמודד עם זה לפחות בעשר שנים הקרובות, אז בינתיים זוהי בעיה של מישהו אחר.
אז למה עושים את זה? כי כנראה שלהיות עייף עשרים שנה זה מחיר מאוד נמוך לשלם בשביל הרגעים הטובים, וכשהם טובים, הם טובים מאוד.
ואם גם זה לא מנחם אתכם כשהילד שלכם משגע אתכם ואתם אחרי שעת שינה בודדת בלילה, תחשבו על זה שיום אחד גם לו יהיו ילדים שיעשו לו בדיוק אותו דבר.
לכל שבת יש מוצאי שבת… : )
חג שמח לכל הורי ישראל!