הורים שיש להם כבר ילדים יודעים טוב מאוד שלא תמיד יש זמן לצאת לבילויים זוגיים. אם פעם הייתם יוצאים לסרטים, מסעדות ואפילו למסיבות (זה כנראה קרה בעבר הממש רחוק), הרי שהיום זה קורה בתדירות נמוכה הרבה יותר.
לא צריך להבין מזה שלא יוצאים יותר ביחד רק אתם, אלא שכל דבר כזה חייב להיות מתוכנן מראש, מתואם עם כל הגורמים הנוגעים בדבר (סבתות, בייביסיטר וכו'), ומתוקתק על השעון עד לרמת הדקה.
אם לדוגמא הילדה שלכם נרדמת בשמונה בערב ועלולה לקום בשביל לינוק באיזור אחת-עשרה, זה משאיר לכם שלוש שעות ברוטו לכל הבילוי. כמובן שזה מעט בעייתי כאשר כל עניין הבילוי הוא להירגע ולהנות אחת עם השניה בערב שליו ונינוח.
לך תירגע כשאשתך בודקת כל שלוש דקות את הטלפון כדי לוודא שהילדה לא קמה…
כשנה וחצי אחרי שנולד הבן הראשון שלנו והחריב לנו את עולם הבילויים, החלטנו שאם כבר ממילא אין לנו חיי לילה סוערים, למה שלא נביא כבר עוד ילד? סך הכל, עם כל התלונות, חייבים להיות כנים שילדים זה תענוג לא קטן. כלומר, בין כל השעות המתסכלות והלילות חסרי השינה, אתה פתאום מקבל חיבוק או נשיקה לא צפויים מהצאצא, ואתה נמס לחלוטין ואומר לעצמך שהכל היה שווה את זה.
מי שקרא את הכתבה הקודמת בבלוג זוכר שלקח לנו המון זמן להיכנס להריון עם הילד הראשון. לפיכך, ציפינו שגם הפעם זה יהיה מאבק לא פשוט. מיותר לציין שתוך חודשיים נכנסנו להריון.
בהריון הראשון, מבין כל בדיקות ההריון, אני זוכר לטובה במיוחד את בדיקת שקיפות עורפית. לפני שאני אספר למה כל-כך נהניתי ממנה, אני רק אומר שבשאר הבדיקות לא היה לי שום סיכוי ליהנות משום שמצאו לנו כל מיני ממצאים שונים ומשונים עם שמות מפחידים.
אחרי שאומרים לך שרואים מוקד אקוגני בלב העובר (מה זה לעזאזל??) או שיש לו אגן כליות מוגדל, אתה די מפסיק ליהנות ובעיקר נכנס ללחץ. אפילו אם תנסה להישאר רגוע, אתה יכול לסמוך על זה שאשתך תלחיץ אותך ברגע שתצאו מהבדיקה, ואז אתה מוצא את עצמך בעשרות טלפונים להתייעצויות עם חברים, קרובי משפחה ובפורומים באינטרנט.
אבל בשקיפות העורפית עדיין היינו באופוריה מוחלטת. מכיוון שזו בדיקת האולטראסאונד הרצינית הראשונה בהריון, עדיין לא גילו לנו כל בעיה בהריון. הגענו לבדיקה מעט נרגשים ובעיקר לא מוכנים בכלל למה שעומד לקרות.
האמת היא שמחציתי השעה בערך בה נערכה הבדיקה היתה פשוט עוצרת נשימה מבחינתי. זו היתה הפעם הראשונה בה ראינו באמת יצור אנושי שזז ועושה דברים. וכל זה – לא תאמינו – מתרחש בבטן של אשתי!
לא מעניין אותי אם אנחנו כבר באלף השלישי לספירה והמדע מתפתח בקצב מדהים, הדבר הזה הוא פשוט קסם!
הזמן ששהינו אצל הרופאה היה פשוט חוויה שלא עברתי מעולם. הייתי נפעם כמו שמעולם לא הייתי – לא בסרט, לא במסעדה, בטח שלא במסיבה. כמו שאמרתי, השקיפות העורפית עצמה גם היתה תקינה, כך שיצאנו מהבדיקה כשאנחנו מרגישים כאילו אנחנו מהלכים על עננים.
הבדיקה עלתה לנו כמאה שקלים בערך, וארכה רק חצי שעה אבל אין ספק שזה היה הבילוי הטוב ביותר שחוויתי בחיי.
בהריון השני הייתי כבר יותר מנוסה. כבר הבנתי שאין לי זמן לכלום בגלל יורש העצר שבבית, אבל גם הבנתי שאני צריך להשתמש בהריון הזה לרווח האישי שלי ושל אשתי.
לכן, לפני בדיקת השקיפות העורפית הפעם, תיאמנו עם הסבתא, ניקינו את לוח הזמנים שלנו, התלבשנו במיטב מחלצותינו ויצאנו לבילוי אל משרד הרופא. היינו מאוד קרובים לקחת איתנו גם פופקורן אבל לבסוף החלטנו שהרופא עלול לכעוס עלינו. רק זה חסר לי, שהרופא יכעס ויכשיל אותנו בבדיקה. אין לי לוקסוס כזה משום שזה הבילוי הטוב ביותר שממתין לי בחודשים הקרובים.
אחרי הכל ברור שימצאו לנו משהו בסקירת המערכות שיהרוס לנו את ההרגשה. ולגבי מסיבות? עזבו אתכם, זה מה זה אייטיז…
