PCOS-Poly Cystic Ovary Syndrome
התסמונת המתאפיינת בקיומן של שחלות פוליציסטיות היא ההפרעה ההורמונלית השכיחה ביותר במתבגרות ובנשים צעירות הפוגעת ב 5-10% מהנשים.
ישנו קשר ישיר בין תסמונת שחלות פוליציסטיות לבין מחלות נוספות כגון השמנה, יתר לחץ דם, סוכרת מבוגרים, עודף שומנים בדם ומחלות לב וכלי דם. לכן, ישנה חשיבות רבה לאבחון התסמונת ולטיפול נכון בה.
בתסמונת שחלות פוליציסטיות ישנו קשר בין מבנה השחלות לבין הפרעה בתפקודן- כפי שמתבטא במיעוט או העדר ביוץ ווסתות (ומכאן הפרעה בפוריות), ועודף הורמונים זכריים (אנדרוגנים)- המוביל לתלונה האופיינית של שיעור יתר (בעיקר בפנים, בטן, חזה, גב וירכיים) ואקנה.
שחלות פוליציסטיות מאופיינות בנפח גבוה ובמספר גבוה של זקיקים קטנים בהיקף של השחלה. ניתן לראות שחלות פוליציסטיות בבדיקת אולטראסאונד.
לעיתים בבדיקת סונר אגן נראות שחלות הנראות כמו שחלות פוליציסטיות, אך זה לא בהכרח אומר שהאישה סובלת מהתסמונת, שכן יכול להיות שהוסתות שלה סדירות ושאין רמה גבוהה של הורמונים זכריים. עם זאת, בקרב נשים עם מראה שחלות פוליציסטי, עלייה במשקל עלולה לגרום לתסמונת לבוא לידי ביטוי.
אבחנת תסמונת שחלות פוליציסטיות
לצורך אבחון יש צורך בבדיקות שונות וביניהן בדיקות דם, סונר אגן, בדיקה גופנית ועוד. במקרים נדירים נעשה שימוש בהדמיות נוספות כמו CT בטן.
קיום תסמונת שחלות פוליציסטיות תלוי בהופעה של לפחות שניים מהקריטריונים הבאים:
- שחלות פוליציסטיות באולטראסאונד של האגן (בטני או נרתיקי).
- מיעוט או היעדר ביוצים ווסתות.
- רמה גבוהה של הורמנים זכריים בדם, שיעור יתר, אקנה.
כמובן שיש לשלול מצבים אחרים הגורמים אף הם לתסמינים דומים.
מה גורם לתסמונת שחלות פוליציסטיות?
קשה להגדיר סיבה אחת ויחידה לתסמונת שחלות פוליציסטיות, אולם ברור שעמידות לאינסולין והמצב הקדם-סוכרתי שמלווה את התסמונת במקרים רבים, הוא גורם מרכזי.
עמידות לאינסולין שכיחה יותר בנשים בעלות עודף משקל אך היא עלולה להופיע גם בקרב נשים רזות. כאשר יש ירידה במשקל, מופיע שיפור בתסמונת שחלות פוליציסטיות וזוהי עדות ברורה לקשר בין התסמונת לבין עודף משקל. ירידה במשקל מביאה לשיפור גם בעמידות לאינסולין, חזרה של וסתות (המופיעות באופן סדיר) ועוד.
בקרב נשים עם מיעוט (או חוסר) בוסתות למשך תקופה ארוכה ישנה שכיחות מוגברת להופעה של סרטן רירית הרחם. סרטן זה נגרם עקב פעילות של ההורמון המרכזי – אסטרוגן – כאשר רירית הרחם אינה מתקלפת (כמו בוסת רגילה). כמו כן, בשל החוסר בביוץ, לא מופרש הורמון הפרוגסטרון שנוגד את האסטרוגן. במצב זה רירית הרחם גדלה ללא הפרעה ועלול להתפתח סרטן. לפיכך, במקרים כאלו חשוב לאבחן מצב של שחלות פוליציסטיות.
כיצד מטפלים בתסמונת שחלות פוליציסטיות?
הטיפול שונה מאישה לאישה בהתאם לתלונות הספציפיות.
כאמור, עודף משקל הוא גורם חשוב ולכן יש לקבל ייעוץ דיאטני וכן לעשות פעילות גופנית.
כאשר מדובר בנערות צעירות או בנשים שאינן מנסות להיכנס להריון, הטיפול המקובל בשחלות פוליציסטיות הוא טיפול בגלולות. טיפול זה גורם לוסת סדירה ומפחית באופן משמעותי את הסיכון לסרטן רירית הרחם (וכן את הסיכון לסרטן השחלות). בנוסף, טיפול עקבי בגלולות (לפעמים בתוספת חומר נוגד הורמונים זכריים) מקל במצב שיעור היתר והאקנה. עם זאת, חשוב להבין כי שיפור במצב שיעור היתר ייראה רק לאחר חצי שנה בערך מתחילת הטיפול (זאת משום שאורך חיים של שערה הוא מספר חודשים).
במידה ולא מטפלים בגלולות, יש לטפל בפרוגסטרון (בכדורים) למשך 10-14 ימים כל חודשיים בערך במידה והוסת אינה חוזרת. הטיפול בפרוגסטרון הוא קריטי על מנת למנוע את שגשוג היתר של רירית הרחם ולגרום לה להתקלף.
אצל נשים המנסות להיכנס להריון – הטיפול בשחלות פוליציסטיות יכלול תכשירים שונים (הניתנים בכדורים או בזריקות) הגורמים לגדילת זקיקים בשחלות ולהופעת ביוץ.
הקשר בין המצב הקדם-סוכרתי לבין הופעת תסמונת שחלות פוליציסטיות גרם לכך שבשנים האחרונות נהוג לטפל גם בכדורים המיועדים לחולי סוכרת. כיום, טיפול זה ניתן בעיקר לנשים שאין להן ביוץ והוא משולב עם תרופות אחרות שמעודדות ביוץ.
פרופ' אבי בן-הרוש – מנהל השירות לשימור פוריות, היחידה לפוריות והפריה חוץ גופית, ביה"ח לנשים ע"ש הלן שניידר – מרכז רפואי רבין.
מידע על פוריות האישה
מידע נוסף בנושא בעיות פוריות
