יניב וזוהר, יום שלישי…בשעה 10 : ) קבעתי איתם לפני חמישה חודשים בערך, זוהר הייתה אז בשבוע רביעי מלאה בשמחת הריון ראשון. "את לא מבינה נועה, מאז שגילינו אני כבר מתה לקבוע איתך את הצילומים..!!".
אחרי שהיא שטפה אותי באנרגיות ופתחה לי את היום על ה "good side", חייכתי ורשמתי ביומן בתאריך המיועד "זוהר הכיפית שעה 10:00 תגיע עם בעלה וכלבה קטנה".
מקווה שהצילומים לא יתבטלו לי, תמיד מקווה יותר עבור המצולמות, בד"כ אני לא שואלת, לפעמים הן אומרות לבד…
לידה מוקדמת או אפילו פרידה מבן זוג או סיבה אחרת. לא פעם שיחת ביטול כזו נמשכה לשיחות חיזוק של שעה פלוס, "אולי בא לך סתם לקפוץ לקפה לדבר?" תמיד העדפתי לשאול, אולי דווקא מישהי שאתן לא מכירות תוכל להקשיב לכן עד הסוף בלי ביקורת או עצות מיותרות. סתם להקשיב.
כעבור ארבעה חודשים..
טלפון מצלצל. נשמעת צרחה (מהצרחות השמחות): "נועה זו בת!!!!!!!!, איזה אושר!!!" לא נעים לי לשאול מי זו..אז המשכתי את השיחה כ3 דקות בהתלהבות… אני מאוד מאוד רוצה בת אז קל לי להזדהות. "איזה כיף, הבטן כבר מספיק גדולה..לקחנו יום חופש, בבוקר יש לנו סקירה שנייה ואז ישר אליך לסטודיו, תגידי צריך להביא משהו מסוים?" היא שאלה.. אוקי, נופל האסימון, היום יום ראשון ולפי היומן ביום שלישי אני מצלמת את זוהר : ).
יש! כיף לי לצלם ככה, היה לי שבוע קשה של הפקות וזוהר מגיע ממש בול לתת לי קצת צילומים שקטים ואינטימיים ללא לחצים של מעצבי אופנה.
שעון מעורר, שעה להגעה, מקלחת, עיתון, שוקולד לאנרגיות. בוקר טוב…
הם צריכים להגיע כל דקה כבר, אני קצת מתרגשת, ככה זה גם אחרי מיליון צילומים יש קצת פרפרים בבטן. שומעת את המעלית, פותחת את הדלת בחיוך… המילים "מה שלומכם?" פוגשות וואקום רועש להחריד..יניב וזוהר מחייכים בנימוס נכנסים בשקט לסטודיו. מוזר, לא דמיינתי אותם ככה.
טוב, נתניע עם קצת מוזיקה, שיר מרקיד ונכנס לאווירת עבודה : ). זוהר מאופרת, יושבת, יפה אמיתית.. "תסתכלי לצד ולמעלה" ביקשתי לשנייה לא מפסיקה להקליק.. אוקי.. "יניב עכשיו תשים את החולצה שהבאת… השחורה, נעשה כמה פריימים ביחד..".
יניב התקרב חיבק את זוהר בעדינות, שניהם שותקים, לא מחייכים ומסתכלים אחד על השני באהבה שקטה. "זוהר, תתחילי לחייך או אני מצלמת רק את יניב!" אמרתי בחיוך…מילים מיותרות הסתבר, פתאום זוהר התיישבה על הרצפה, יניב לא עוזב ומתיישב איתה… "אני מצטערת, חיכיתי כל כך להיום, פשוט בסקירה, הרופאה בדקה את הכל, הכל היה מושלם ואז היא ראתה את ה Sandal Gap.. סממן לתסמונת דאון".
אחרי 5 דקות בGoogle, בדקנו, הסממן הוא חלש מאוד וב99.9 אחוזים גנטי.
את יניב וזוהר צילמתי 5 חודשים אחרי, עם התינוקת הבריאה והמתוקה.
מאחלת לכולנו הריונות קלים ושקטים..
שלכם
נועה איזנשטט