תאומים וגם שלישייה היא תופעה מעוררת פליאה ונחשבת, ואפילו כיום, לנדירה יחסית וגם מיוחדת מאד. מספר התאומים והשלישיות בישראל גדל משמעותית בשנים האחרונות לאור טיפולי ההפריה הרבים, וכך גם ברחבי העולם כולו, מה שמוביל את עולם המחקר לעסוק בתחום זה לא מעט ולנסות להבין וגם ללמוד על המורכבות והייחודיות של התופעה.
אחת המשימות העיקריות, העומדות בפני הורים לתאומים או לשלישייה, הוא הצורך ליצור את הנפרדות ביניהם, לאפשר לכל אחד מהם לפתח את נטיותיו ואת העדפותיו באופן טבעי, וזאת לצד הרצון לספק את המענה הנדרש על פי צרכיו הנקודתיים של כל אחד.
מהי נפרדות
כשמדברים על נפרדות, בהקשר של תאומים ושלישיות, מתכוונים לתהליך פסיכולוגי, חינוכי ורגשי, המאפשר לכל אחד מהילדים להתפתח באופן נפרד, על ידי יצירת תנאים פיזיים במרחב משותף המובילים להפרדה ולייחודיות אצל כל אחד מהילדים.
כלומר ציוד נפרד לכל אחד מהם. צעצועים נפרדים לכל אחד מהם, בגדים, עגלה, מקום נפרד ברכב וגם סביב שולחן האוכל וגם מקום קבוע במיטה. תהליך הנפרדות הינו אחד מהשלבים ההתפתחותיים אצל ילדים אלה, והוא אמור לקרות בסביבות גיל 3. בשלב זה נפרד הפעוט מאמו ויוצר לעצמו זהות משלו. מהשלב שבו הוא חלק מהאם, וגם חלק מהתאום שאתו הוא חלק את רחמה, נוצר תהליך של יצירת זהות עצמית ונפרדות מהאם. כל זאת, לצד יצירת נפרדות גם מהתאום הקרוב לו או משני אחיו, כשמדובר בשלישייה.
חשיבותה של נפרדות
על פי מחקרים, נמצא כי תאומים, שלא חוו נפרדות פסיכולוגית חשובה זו, חשבו במשך שנים שהם ואחיהם אותו הילד. הם הרגישו שהם חסרי ערך ללא החצי השני שלהם, ללא אחיהם. הם ערכו השוואות בלתי פוסקות ביניהם, חוו תחושת אשמה או תסכול כשהצליחו בעוד שהאחר האחר נכשל וכך חיו את מרבית חייהם. גם מבחינה חברתית, הדבר בה לידי ביטוי ביצירת בידוד.
הם הסתפקו זה בזה במקום ליצור חברויות חדשות ולהכיר ילדים נוספים. מסיבה זו מדובר בשלב התפתחותי חשוב מאד, שלב שבו יש לאפשר לשני ילדים, לתאומים או לשלישייה, להפוך לשני אנשים או שלושה, עצמאיים לחלוטין ואינדיבידואליים. והשלב הזה חשוב שיתחיל עוד בגילאים הצעירים, כבר לאחר הלידה.
בשנת חייהם הראשונה של התאומים או של השלישייה על האם לספק לכל אחד מהילדים את צרכיו הייחודיים, כדי לאפשר לו לרכוש אמון ולפתח גם תחושת זהות נפרדת. עקרון התור, למשל, הוא בעל משמעות פסיכולוגית חשובה מאד. על הילדים ללמוד שכל אחד בתורו מקבל את המענה לצרכיו, על ידי צפייה באחר בעוד שאמו מניקה אותו או מטפלת בו.
חשוב בתקופה זו שהטיפול בתינוק אחד ייעשה בנוכחותו של אחר, וגם אם הוא בוכה. הבכי איננו נגרם, בשלב זה, בשל קינאה כי אם משמש כפעולה מרגיעה. הדבר עשוי להיות מאתגר מאד עבור האם וגם עבור האב, אך יחד עם זאת קריטי במיוחד כדי לאפשר את הנפרדות החשובה הזו.
סיוע של מטפלים ובני משפחה ליצירת סביבה נכונה יותר
כדאי בתקופה זו להיעזר בבני משפחה קרובים וגם במטפלת כדי להתמודד עם האתגרים הפיסיים והנפשיים הרבים, המהווים חלק בלתי נפרד ממנה. חשוב לפעול על פי עקרות התור וגם על פי עקרון הנדנדה, התבסס על הצורך להגיב לכל ילד בצורה אחרת.
בהתאם למצבו ולאופן וקצב התפתחותו, ולא בהתאם למצב שבו נמצא אחיו התאום. עקרונות אלה מאפשרים להורים ולמטפלים ליצור הפרדה בין הילדים ולאפשר לכל אחד מהם לפעול כישות בפני עצמה, כאינדיבידואל בעולם.
