אני לא יודע איך זה היה אצלכם, אבל לנו לקח קצת זמן עד שהצלחנו להיכנס להריון. מי שעבר את זה והתקשה להיכנס להריון יודע כמה התסכול הוא רב וכמה מראה של כל תינוק ברחוב או הודעה של עוד חבר שהנה גם הם נכנסו להריון, יכולים להציק.
מהסיבה הזו, כשכבר הצלחנו סוף סוף להיכנס להריון, היינו באקסטזה שהפכה לאופוריה שעטפה את חיינו בשלושת החודשים הראשונים להריון. כמובן שאחר כך התחילו כל ענייני בדיקות ההריון, והאופוריה הוכתמה בדאגות וחששות. אבל עדיין – שמחה גדולה, אין מה לומר.
רכישות שונות ומשונות עם הצטרפות התינוק למשפחה
לקח לנו די הרבה זמן לתוך ההריון עד שהתחלנו לחשוב על פנים נוספים שיש בהריון ובעובדה שתינוק קטן וצווחן עומד להיכנס לחיינו. מי שיש לו כבר ילד יודע שהמשמעויות הן רבות (לא לדאוג – בסוף הכל חיובי והכל מסתדר :)). אני לא עומד לגעת בכל המשמעויות הללו אלא רק לדון, או יותר נכון רק לגעת, בנושא המשמעות הכלכלית של תינוק חדש במשפחה. הנושא הכלכלי מקבל משמעות מיוחדת בימים אלו של מחאה חברתית בה אנו מגלים שזה לא רק אנחנו, אלא כולם שמתקשים לגמור את החודש ולקיים את עצמם ואת הילדים שלהם (שלא לדבר על לחסוך משהו, רחמנא ליצלן).
האסימון התחיל ליפול לי (מעניין שעדיין משתמשים באסימון בביטוי הזה ולא עברנו כבר למינוחי אייפון או משהו דומה) בערך באמצע הדרך של ההריון, או ליתר דיוק בזמן שהתחלנו להסתובב בחנויות מוצרי תינוקות ולשמוע מכל מיני מוכרים על חבילות לידה, ועל איך אנחנו חייבים, אבל ממש חייבים לחמם את המגבונים הלחים לפני שהם נוגעים בטוסיק העדין של התינוק (אם אני קונה את מחמם המגבונים, אני נשבע שאני לוקח את זה למילואים בחורף ברמת הגולן. נראה לי שלטוסיק שלי יותר קר שם מאשר לטוסיק של הבן שלי בבית…) .
אחרי מספר חנויות ושיטוטים בלתי נגמרים באינטרנט אתה מבין שבין העגלה לתינוק, המיטה, השידת החתלה, האמבטיה ועוד כל מיני מילים שלא הכרת עד היום (מה זה טטרה לעזאזל?), אין שום סיכוי שתצא מכל העניין בנזק שנמוך מאיזה 6000 ש"ח לפחות (זה במקרה הטוב – אם קניתם חלק מהמוצרים מאחורה של משאית בפאתי איזה יישוב מפוקפק). 10000 שקל נשמע קצת יותר מדויק.
האם יש עזרה כלכלית מהמדינה?
מסתבר שאין מה לדאוג – מדינת ישראל תדאג שלא נתפרק כלכלית. אם לדייק קצת יותר, אז המדינה מבינה שלהגעת תינוק חדש יש משמעויות כלכליות עמוקות. אי לכך ובהתאם לזאת, המדינה אינה מתעצלת ומעניקה לנו מתנה נדיבה הקרויה מענק לידה. היום המענק עומד על משהו כמו 1600 שקל עבור הילד הראשון (איזה באסה – כשהילד שלי נולד זה היה יותר נמוך). מה שזה אומר שמתוך בערך 10000 שקל, המדינה מסייעת לנו ב-1600. באמת שאני לא כפוי טובה, 1600 שקל זה לא מעט. הבעיה היא שזה מכסה בערך את מחמם המגבונים – אז מאיפה מביאים את השאר? אלוהים יודע…
האמת היא שאולי אני סתם מתבכיין כי היום הילד שלי כבר בן שנתיים והעובדה היא שלא נפלנו מהרגליים ואנחנו מצליחים לכלכל את עצמנו באופן סביר יחסית (בלי לחסוך אפילו שקל, אבל למה להתחזר?).
העניין הוא שאנחנו עומדים כרגע לפני הולדת הילדה השניה שלנו, וכשבדקתי מה נקבל מהמדינה עכשיו, גיליתי שמענק הלידה עבור ילד שני הוא 743 שקלים שזה קצת פחות מחצי ממענק הלידה עבור הילד הראשון.
עכשיו, זה נכון שאני לא צריך להוציא שוב 10000 שקל עבור הילדה השניה כי את רוב הציוד כבר יש לנו, אבל מצד שני, הילד הבכור לא הלך לשום מקום והוא עדיין עולה המון כסף. אם לדייק קצת יותר אז הבעיה היא שעכשיו אני כבר צריך לכלכל שני ילדים, כאשר רק עלות הגן של כל אחד מהם זה בערך 3000 שקל לחודש.
בקיצור, המצב לא פשוט. איכשהוא נסתדר גם עכשיו. אבל רק שאלה קטנה – לא יכולתם להשאיר לי לפחות את המענק הקטן הזה בלי לקצץ אותו ביותר מחצי?
אם אי אפשר, אז אולי אפשר לקבל יחד עם המענק המוקטן גם מחמם מגבונים לחים חינם – ככה על חשבון המדינה? לא? אפשר לפחות לסדר לי אחד למילואים? מה זה קר שם…
