כשבועיים לאחר ההפריה, שק השפיר מתחיל להתמלא בנוזלים, כשבשלב הראשון מדובר בעיקר במים. לאחר כעשרה שבועות, הנוזל כבר מכיל מגוון רחב של חומרים, בדגש על אלקטרוליטים, אוריאה, פוספוליפידים, שומנים, חלבונים ופחמימות, המסייעים בתהליך ההתפתחות של העובר.
למי השפיר מספר תפקידים חשובים הכוללים שמירה על טמפרטורה קבועה והגנה מפני חבלות בטניות, מי השפיר מאפשרים לעובר לפתח את השרירים והשלד בזמן שהוא מתנועע בתוכם וכן מכילים מי השפיר סוגים שונים של גורמי גדילה. ריבוי מי שפיר או מיעוט מי שפיר יכולים להצביע על בעיה או מחלה בעובר או באם. במאמר שלפניכם נפרט אודות שני המצבים האלו בנפרד.
מיעוט מי שפיר – oligohydramnios
מצבים של מיעוט מי שפיר בשק השפיר נחלקים ל-late onset ו-early onset, כשהסיכונים משתנים בהתאם למועד שבו התפתחה הבעיה. מיעוט מי שפיר בשלב מוקדם מקושר עם עלייה בסיכון לדפורמציות בשלד, club foot, חוסר התפתחות כלייתית, היפופלזיה ריאתית וקטיעות איברים ואילו מיעוט מי שפיר בשלב יחסית מאוחר, מקושר לסיבוכים מיילדותיים כגון שאיפה של מים מקוניאליים, מצוקה עוברית בעקבות לחץ על חבל הטבור ולידה בניתוח קיסרי.
ישנו מגוון רחב של גורמים שעשויים להוביל למיעוט מי שפיר כשבין היתר מדובר בפיגור גדילה תוך רחמי, מומים במערכת השתן של העובר, נטילת תרופות מסוימות שאסורות לנטילה במהלך ההיריון, היפרדות שליה, רעלת היריון, פגיעה בכלי הדם השלייתיים, הפרעות כרומוזומליות שונות הגורמות לפגיעה כלייתית כמו טריזומיה 18 או תסמונת טרנר ועוד.
יש לציין כי מדובר בסיבוך שלרוב מופיע לקראת סוף ההיריון ובדרך כלל אינו משפיע על בריאות העובר או האם. רק במקרים קיצוניים יהיה צורך בהתערבות רפואית.
אם מדובר במיעוט מי שפיר קיצוני שהתפתח בתחילת ההיריון, הואיל וברוב המקרים מדובר על תוצאה של חוסר התפתחות כלייתית או בעיה כרומוזומלית, יש לשקול הפסקת היריון, אך בכל מקרה מיעוט מוקדם של מי שפיר דורש בירור מקיף והתייעצות עם מומחים להיריון בסיכון גבוה. במקרה של מיעוט מי שפיר קיצוני המופיע בשלב מאוחר, ייתכן מאוד שתתקבל החלטה ליילד את העובר.
ריבוי מי שפיר – polyhydramnios
ריבוי מי שפיר הוא מצב פתולוגי נוסף, העלול לגרום לסיבוכים שונים. כך לדוגמה ריבוי מי שפיר גורם במקרים נדירים לצירים מוקדמים ועלול להוביל אף ללידה מוקדמת (המקרים שבהם מופיעים צירים מוקדמים כתוצאה מריבוי מי שפיר לרוב קשורים לבעיה ידועה בעובר). כמו כן ריבוי מי שפיר עלול להוביל לקשיי נשימה אימהיים, שכן במקרים קיצוניים עלול להיווצר לחץ על הסרעפת.
במקרים האלו ייתכן כי יהיה צורך לבצע ניקוז של מי השפיר. סיבוכים פוטנציאליים נוספים של ריבוי מי שפיר כוללים היפרדות שליה עם ירידת המים, שמט של חבל הטבור עם ירידת המים וישנו גם סיכון מוגבר להתהפכות העובר ובעקבות כך למצג עכוז. ברוב המקרים כל עוד מדובר בריבוי מי שפיר המוגדר כקל עד בינוני, לא ניתן יהיה להבחין בתסמינים כלשהם ולא צפויה השפעה על מהלך ההיריון, האם או העובר.
הגורמים לריבוי מי שפיר כוללים היעדר סירקולציה של מי השפיר (בעיה זו אופיינית למשל באי ספיקת לב עוברית), היעדר בליעה של מי השפיר על רקע חסימה במערכת העיכול העליונה או היעדר יכולת בליעה כתוצאה מנזק נוירולוגי, זיהום תוך רחמי, הפרעות בהפרשת הורמון נוגד השתנה, סוכרת ועוד. עדיין לא ברור מהי הסיבה לכך, אך סוכרת מהווה גורם שכיח יחסית לריבוי מי שפיר.
הטיפול בריבוי מי שפיר נחוץ רק במצבים קיצוניים. בלידה שבה יש ריבוי מי שפיר, יש לבצע פקיעה יזומה של מי השפיר על מנת למנוע מצב של ירידת מים מהירה מדי (ירידת מים מבוקרת מפחיתה את הסיכוי לצניחת חבל הטבור). במקרים מסוימים אין כל טיפול יעיל והפתרון היחיד הוא הורדת הלחץ הבטני באמצעות ניקוז מי שפיר.
לקריאה באותו הנושא: בריחת שתן בהריון