הפוסט הזה שייך לעבר, לפני שלוש וחצי שנים בערך. היום אני כבר אבא אבל להגיע לשם לא היה כל-כך קל…
זה יום שישי חורפי אך שמשי, אני מתארגן לצאת לאימון. ארזתי לי כבר תיק, לקחתי מים וגם איזה פרי שירענן אותי אחריו ואני מתיישב לנעול את הנעליים כשלב אחרון לפני היציאה מהבית.
תוך כדי שאני גורב גרביים, אשתי באה ושמה לי ביד קופסה מלבנית בגודל של מעטפת דואר בערך.
היא לא אומרת כלום.
אני שואל: "מה זה?"
היא עונה: "תפתח."
אני קצת מתרגש כי יש לי איזה תחושה לגבי מה יש שם בפנים. 'אל תתרגש סתם', אני אומר לעצמי. אחרי הכל שבענו לא מעט אכזבות בשנה האחרונה.
אני פותח לאט לאט ובחשש את הקופסא ומוצא מולי מקל פלסטיק שבוהה בי חזרה. אני יודע שזו בדיקת הריון ביתית. אחרי הכל יש לי ניסיון בזמן האחרון עם הדברים הללו, ועדיין אני לא מרשה לעצמי להתחיל לשמוח סתם.
"מה זה אומר?" אני שואל שוב כמו האהבל שאני באמת.
"אני בהריון" אשתי עונה.
לרגע אחד אני קצת בהלם ואז פתאום אני שמח בטירוף. אנחנו מתחבקים וקופצים צוהלים בסלון כמו זוג ארנבים שלקחו ספיד.
"זה בטוח?" אני שואל, עדיין קצת ספקן.
"נראה ככה", אשתי עונה.
אנחנו ממשיכים לשמוח עוד כמה דקות ואז אני נפרד ממנה בנשיקה ונוסע לאימון. אני חייב לפרוק את השמחה המטורפת הזו איכשהוא.
כבר שנה שאנחנו מנסים
קצת רקע: אנחנו מנסים להיכנס להריון כבר שנה תמימה. למעשה, זהו החודש האחרון שבו אנחנו מנסים להיכנס להריון לפני שאנחנו ניגשים למומחה לבדוק אם יש צורך בטיפולי פוריות.
מיותר לציין שמסיבינו כולם, אבל כולם, נכנסים להריון בלי שום בעיה. חלק תוך חודש, חלק תוך חודשיים, חלק רק מזה שהם חשבו על הריון.
זאת היתה תקופה מאוד מתסכלת שהתחילה בתחושה של 'יאללה, בואי ניכנס להריון', המשיכה בהפיכת התהליך לעניין טכני ומעיק בעזרת מחשבוני ביוץ וערכות ביוץ ונגמרה במעין אפאתיות והשלמה עם כך שיש לנו בעיות פוריות.
הלא יאומן קרה
לאור התחושות לקראת סוף השנה הזו, ברור לגמרי למה הופתעתי והייתי ספקן כשראיתי את מקלון בדיקת ההריון. בזמן האחרון ראיתי עשרות מקלונים כאלו שנכשלו במשימתם. ואילו זה האחרון הצליח כנגד כל הסיכויים.
המשכתי להיות הססן גם בשבועות לאחר מכן. בדיקת האולטראסאונד הראשונית הרגיעה אותי אבל מיד כשיצאתי ממנה התחלתי לחשוש שוב – אולי עכשיו לעובר הקטן פתאום התעוררה בעיה? רק כשהגענו לבדיקת האולטראסאונד המקיפה הראשונה – בדיקת שקיפות עורפית – נתתי לעצמי לנשום קצת לרווחה. בכלל, הבדיקה הזו היתה מחצית השעה הכי מופלאה שעברתי בחיי. פתאום, רואים איש קטן שבאמת חי, פעיל וזז לו בתוך הבטן של אשתך. ההוצאה הכספית הכי טובה שעשיתי, הרבה יותר טוב מסרט.
בקיצור, אני רוצה לעודד פה את כל ההורים לעתיד (אתם תהיו הורים, תאמינו בזה), שמתקשים להיכנס להריון. כמובן שזה כולל את כל הזוגות שנמצאים במהלך טיפולי פוריות. ראיתי כל-כך הרבה זוגות מסביבי שנכנסו להריון אחרי טיפולי פוריות שאני מאמין גדול בנושא. בכלל, אם כבר בעיות פוריות, המקום הכי טוב לטיפולים הוא בארץ עם רפואת ההריון והפריון המעולים שיש פה.
תאמינו ותנסו להיות רגועים. אני יודע שזה קשה, חוויתי את זה על בשרי אבל אני מאמין שהשלווה עוזרת להיכנס להריון.
ודבר נוסף, יש עוד רבים כמותכם, אתם לא לבד ואין לכם בכלל במה להתבייש!
אני אסיים בברכה שבשנה הבאה לא תישנו בלילה ושתחליפו חיתולים כמו משוגעים.
בהצלחה!
