על חלקה של הנפש בהמתנה להריון
ההתמודדות עם הקושי להרות וטיפולי הפריון שבאים בעקבותיו נוגעים בהיבטים רבים בחייה של האישה, ומשפיעים על האופן בו היא תופשת את עצמה, על מערכות היחסים המשפחתיות והחברתיות שהיא מקיימת ואף על פרספקטיבת החיים שלה.
מכיוון שהמטרה המרכזית בתהליך זה הנה השגת הריון, מכורח הנסיבות הזרקור מושם על הגוף – על ההורמונים, כאבי הזריקות, חוסר הנוחות הפיסית ולעתים גם השמנה. אך פעמים רבות על הבמה עומדת שפופה גם הנפש, הצועקת רצון וכמיהה, יגון ואכזבה. סביר שלא כל הנשים חוות אותן תחושות, ובטח שלא באותה עוצמה. עם זאת חשוב לציין כי כל התחושות העולות הן נורמאליות, ואף צפויות לעבור עם סיומו של המשבר.
טיפולי הפריון דורשים התאמות ושינויים קונקרטיים בסגנון החיים, בעיקר של האישה: זריקות בשעה קבועה, היעדרות מהעבודה לצורך בדיקות וכדומה. פעמים רבות נראה כי השפעת הטיפולים חורגת מהקונקרטי, מתרחבת ואף תופסת מקום נכבד על חשבון היבטים אחרים. ככל שעובר הזמן חוויית הצמצום משתלטת. הרצון בהריון הופך למוקד היחידי וכל השאר הופך כמעט חסר משמעות. נדחקות הצידה מטרות מקצועיות, נדחקים תחביבים וקשרים חברתיים, כל ההישגים והתכונות מבוטלים אל מול כשלון טיפולי הפריון.
בנוסף, לאור העובדה כי נשיות נורמטיבית ישראלית מזוהה עם הריון, הולדה ואימהות, אי הפריון עלול להוות איום סימבולי על זהות זו מה שמוביל לתחושות לפיהן "אין לי ערך אם אין לי ילדים". כלומר הקושי להרות מאיים על תחושת העצמי של האישה, על נשיותה ועל יכולתה למלא את תפקידה "הנורמטיבי". עלולות להופיע תחושות נחיתות ופגימות, התדמית הגופנית מתערערת, ולפעמים אף עולים כעס והאשמה כלפי הגוף. הידיעה הברורה לפיה אנו אחראיים על הפוריות שלנו, מופרת. מה שהיה עד כה מובן מאליו הופך לחסר וודאות. כדי למזער את אי הנחת שבחוסר הוודאות אנחנו עושים מאמצים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים ליצור לעצמנו שליטה בחיינו. למשל, הרבה נשים תוהות "למה זה קרה דווקא לי", ומפתחות אמונות שונות אודות הסיבה לקשיי הפוריות. סיבות אלה פעמים רבות אינן הגיוניות ומשוללות אחיזה במציאות.
הבעיה מתרחבת כאשר האמונה השגויה מחוזקת ע"י החברה. המשפט הנפוץ ביותר, שכל אישה שומעת לא מעט סביבה הנו "את רק צריכה להירגע ותראי איך את נכנסת להריון". אמונה כזו עוזרת לסביבה להתמודד עם אי הפריון, מצב שנתפש על ידם כמאיים, כי הוא יכול לקרות גם להם. לכן גם הם מחפשים סיבה, ועדיף שתהיה קשורה לאחר. כאן המקום להדגיש – נכון, לחץ קיים. ונכון, לחץ מתמשך עלול להשפיע לרעה על הגוף ועל ההתנהגות. אך הוא בלתי נמנע. איך אפשר לבקש מאישה להיות רגועה כאשר הדבר בו היא חושקת יותר מכל, הדבר שאמור להיות מנת חלקה באופן טבעי ופשוט, לא קורה לה אך קורה לכל האחרות? חשוב לציין כי אכן בעבר הדעה הרווחת הייתה שאישה בלחץ ולכן לא נכנסת להריון. היום יותר ויותר מחקרים מעידים כי הלחץ הנחווה הנו תוצאה של אי הפריון ולא הגורם לקושי.
נשים רבות מעידות כי אחד האספקטים הקשים ביותר בתהליך הנו התמודדות עם תחושות של קנאה מול נשים הריוניות ונשים עם תינוקות. נוצר עיסוק כמעט אובססיבי בבטנים של נשים, שמלווה בחשש מתמיד מפני בשורה של עוד מישהי על כך שהיא בהריון. וכשמגיעה בשורה שכזו, התחושה הראשונית הנה קנאה, ולאחריה אשמה גדולה על חוסר היכולת לשמוח בשבילה. לפעמים עולות גם מחשבות כגון "הלוואי והיא תפיל", מחשבות שיכולות מאוד להפחיד, ולהוביל לאשמה סביב החשש מפגיעה בתינוק רק מעצם המחשבה על משהו רע שיקרה לו.
גם תחושות האבל לאורך המסע אל ההריון הינן שכיחות עקב ריבוי אובדנים, בין אם ממשיים או מופשטים. בכל פעם שניסיון נכשל עולות תחושות של אבל – על הילד עליו האישה חלמה ואותו ראתה בדמיונה, על פנטזית ההורות שמתרחקת וכדומה. לכך מתווספים אבדנים של העצמי – אובדן הביטחון, אובדן הנשיות, אובדן תחושת היכולת ועוד. אבל בשונה מאבדנים אחרים, אובדן זה אינו נראה או ידוע, מה שמקשה על השגת תמיכה והבנה למצב. זהו אבל אמיתי על כל מרכיביו, אלא שהסביבה אינה מכירה בו, שהרי אף אחד לא מת, מה שמותיר את האישה בודדה באבלה.
במקביל, פעמים רבות נשים חוות בדידות ניכרת מן העולם "הפורה", הן מצידן, עקב הרצון להימנע ממפגשים חברתיים ומשפחתיים בהם יתכן ותימצאנה נשים הריוניות, והן מצד הסביבה, שלעתים לא מצליחה להבין ולהכיל את עומק ייאושן. גם שמירת עצם הטיפולים תחת מעטה של סודיות עלולה להוביל לבידוד מן הסביבה וצמצום מעגל התמיכה החברתית.
פעמים רבות החיים בהמתנה להריון ולילד המיוחל עלולים להיות קשים. לעתים קשים מנשוא. לכן מומלץ לשלב בתהליך זה טיפול פסיכולוגי לצד הטיפול הרפואי. להכיל את כאבי הגוף כמו גם כאבי הנפש.
אחת המטרות של טיפול פסיכולוגי הנה לנסות ולעזור לך לעבד את התחושות האלה בעודך בתהליך, לסייע לך לעבור אותו באופן אחר, ואולי אף להכיר עצמך טוב יותר לאורך מסע שאמנם לא בחרת, אך יכול לייצר הזדמנות לצמיחה.
רעות בן קמחי, פסיכולוגית האגף לגינקולוגיה ומיילדות בבי"ח מאיר וכן במרכז לבריאות האישה של קופ"ח כללית, מחוז שרון-שומרון. מידע נוסף בנושא בעיות פוריות
