הריון עם תאומים זהים שונה מהריון עם עובר אחד. קיימות מספר בעיות רפואיות ייחודיות וסיבוכים פרטניים הקשורים להריון תאומים זהים, אותם יש לקחת בחשבון. חשוב להבין במדויק את סוג התאום.
מונח זה משמש לתיאור תאומים מונוזיגוטיים, הנוצרים מביצית מופרית אחת המתפצלת לשניים. היות ומקורם בשילוב אותה ביצית, לידת תאומים זהים נושאת מקורות גנטיים זהים, הנובעים מ-DNA זהה.
מאפייני הריון תאומים זהים
תאומים זהים אינם תוצאה של תורשה ועשויים להתרחש בכל הריון. פירוש המונח הוא ששני התאומים נושאים "תמונת מראה" הדדית. כשהביצית המופרית מתפצלת זמן קצר לאחר ההתעברות, שני העוברים מושתלים ומתפתחים עם שליות נפרדים. אך כאשר ההתפצלות מתעכבת, התאומים עשויים לחלוק את השליה ואת שק השפיר.
הסיבה המדויקת בגללה ביצית אחת מתפצלת לשניים עדיין בגדר תעלומה. במהלך השנים נערכו מחקרים רבים אך האמת היא שמדענים עדיין אינם יודעים את הסיבה. ההשערה היא שהתפצלות ביצית מופרית אחת היא עיוות התהליכים הטבעיים של תפיסת ההריון.
הרופא מסוגל להעריך אם העוברים זהים או לא. בדיקת אולטרסאונד מסייעת לקביעת מספר סימנים, כולל מין העוברים והערכת השליה. תאומים מונוזיגוטיים הם תמים מאותו מין, ועשויים לשתף שליה יחידה, האיבר המזין את התינוקות ברחם. יחד עם זאת, חלק מהתאומים הזהים מתפצלים מוקדם לאחר ההתעברות, ועשויים להתפתח עם שתי השליות, כך שסריקת אולטרסאונד מהירה אינה חד משמעית.
למרות שכל התאומים הזהים נוצרים בשלב מוקדם ביותר של ההיריון, קיימות מספר השערות לגבי המועד המדויק בו מקדימה הביצית המופרית להתפצל לשניים. מצב זה עשוי להתרחש ביום השני עד הרביעי להריון, ולכל המאוחר ביום השישי. השלב בו הביצית מתפצלת לשניים, קובע היכן יושתלו הביצים המופרות בקיר הרחם. לאחר שהעוברים משתלבים ברחם, ה-DNA העוברי משתלט.
השלב שבו מתפצלת הביצית יקבע גם אם העוברים נושים ממברנות שפיר משלהן או אם הם חולקים שליה. בעקרון, ככל שהביצית מתפצלת מוקדם יותר, כך כל תאום עצמאי יותר מבחינת חיבור לשליה. למרות שתאומים זהים חולקים אותו DNA וקוד גנטי, כל אחד מהם עדיין ייחודי מעט. הבדלים קטנים מפרידים ביניהם ולמרות שבלידה הם עשויים להיראות כשיבוטים אחד של השני, הם גדלים עם תכונות ייחודיות משלהם, במיוחד ביחס לאישיותם. הסביבה שבה הם גדלים, כמו גם אישיותם הייחודית מסייעת לעיצובם כמבוגרים, בדיוק כפי שמתרחש עם כל תינוק אחר.
סיכונים מיוחדים
אם הרופא מאשר הריון עם תאומים זהים, קיימות מספר שאלות מיוחדות עליהן יש לענות כדי להבטיח תוצאת הריון מוצלח. תאומים מונוזיגוטיים רגישים לתנאים מסוימים אשר עלולים לאיים על בריאות אחד העוברים או שניהם, ויש להקפיד לדון בסיכונים אלו עם הרופא.
תסמונת עירוי דם בין תאומים ברחם (TTTS)
זוהי מחלת השליה המשפיעה על תאומים זהים, המתפצלים בתקופה של בין ארבעה עד שמונה ימים לאחר ההתעברות, ועלולים להתפתח עם שליה משותפת אחת. יחד עם זאת, לכל עובר יש שקית מים משלו, בתוך הממברנה החיצונית המשותפת.
כעשרים אחוזים מהתאומים הזהים מפתחים כלי דם שאינם תקינים בשליה המשותפת, הגורמת לזרימת דם שאינה שוויונית ביניהם. תאום אחד הופך להיות למעשה תורם דם לתאום האחר, וגורם לבעיות לשניהם.
התאום התורם חווה ירידה בזרימת הדם, צמיחה איטית, וחוסר מי שפיר, בעוד שהדם העודף של התאום מקבל יותר מדי מי שפיר. בתסמונת עירוי דם בין תאומים ברחם ניתן לטיפול במהלך ההיריון להפחתת הסיכונים לעוברים. במקרים חמורים יותר, ניתוח לייזר מבוצע במהלך ההיריון ומתקן את זרימת הדם בשליה.
לידה מוקדמת – למשל, לפני השבוע ה-38 להריון.
תינוקות במשקל לידה נמוך – פשוט כי שניהם גדלו באותו המקום.
תינוק אחד קטן יותר מהשני – סיכון זה נפוץ במהלך הריון תאומים זהים, כשתאום אחד מקבל יותר הקצאת תזונה ומרחב.
רעלת הריון – מסיבה זו חשוב ביותר להקפיד על מעקב הריון. הצטברות נוזלים וחלבוני עוברים בשתן הם סימנים אחרים של רעלת הריון.
הסתבכות טבורים ודחיסה אם התאומים חולקים שק שפיר – בשל הצפיפות המתרחשת ברחם האם.
מעבר למעקב השגרתי של רופא מוסמך, נשים צריכות להקפיד על צעדי זהירות נוספים הכוללים ייעוץ תזונתי עם תזונאית מוסמכת לשם קבלת מידע מבוסס ראיות אודות תזונה ועמידה בדרישות התזונתיות של הגוף.
בנוסף יש לעבור יותר בדיקות אולטרסאונד, כדי לאתר מוקדם את הסיכונים הצפויים ולטפל בהם במועד, כמו גם להתכונן לאפשרות לידה מוקדמת המאפיינת הריון עם תאומים.
