למרות ההתקדמות המשמעותית ברפואה, המשפרת את תוצאות הריונות מרובי עוברים, הריונות מרובים רבים עדיין קשורים בסיכונים וסיבוכים משמעותיים לאם ולעוברים.
אם אישה נמצאת בסיכון בהריון מרובה עוברים, עליה ללמוד כיצד ומדוע מתרחשים הסיכונים, ומהן הסוגיות הייחודיות הקשורות בהריון זה.
משך הריון יחיד תקין נע בין 37-42 שבועות מרגע המחזור החודשי האחרון. הריונות תאומים מתקדמים לעיתים לשבוע הארבעים, אך כמעט תמיד מסתיימים עם לידה מוקדמת. ככל שמספר העוברים גדל, המשך הצפוי של ההיריון פוחת. משך הזמן הממוצע של הריון תאומים הוא 35 שבועות, ו-22 שבועות בהריון עם שלישיות.
סיבוכי הריונות מרובי עוברים
הסיבוכים גדלים עם כל עובר נוסף בהריון מרובה, וכוללים בעיות רפואיות רבות. בנוסף, קיימת שכיחות גבוהה יותר של בחילות והקאות מורכבות, ניתוח קיסרי או לידת מלקחיים. אם אישה הרה עם תאומים או שלישיות, או אם היא נמצאת בסיכון המאפיין הריון מרובה, עליה להיות מודעת לבעיות האפשריות האחרות בהן היא עשויה להיתקל.
לידה מוקדמת
צירים ולידה מוקדמת מהווים את הסיכון המשמעותי ביותר הכרוך בהריון מרובה עוברים. שישים אחוזים מהריונות אלו מסתיימים בלידה בטרם עת. הכדאיות של לידה וגינאלית תלויה בגודל, במיקום ובבריאות העוברים, כמו גם בגודל וצורת עצמות האגן של האם. ניתוח קיסרי נדרש לעיתים קרובות בהריונות תאומים או שלישיות.
היות וצירים מוקדמים ולידה מוקדמת כרוכים בסיכונים חמורים אלו, האם חייבת להבין את סימני האזהרה הכוללים לחץ באגן, כאבי גב תחתון, הפרשות מוגברות מהנרתיק, או שינוי תדירות כאבי "צירים מדומים" ולדווח לרופא.
לעיתים, לידה מוקדמת ניתנת לעיכוב במספר ימים או יותר אם הסיכון מזוהה מוקדם. כל יום נוסף לעוברים ברחם מהותי מבחינת הצמיחה וההתפתחות התקינה שלהם. כשאישה חווה צירים מתקדמים, לא ניתן לעצור את הלידה המוקדמת.
במקרים נדירים, לידת התאום השני עלולה להתעכב, ובמידת האפשר, הוא יכול להישאר לצמוח בסביבה המגנה של הרחם. נכון להיום, לא קיימים טיפולים יעילים למניעת לידה מוקדמת בהריונות תאומים או שלישיות.
בעיות שליה
השליה מחוברת לדופן הרחם, והעובר מחובר לשליה באמצעות חבל הטבור. השליה מספקת דם, חמצן ותזונה לעובר דרך חבל הטבור. אם השליה אינה מסוגלת לספק חמצן נאות או חומרים מזינים לעוברים, הם אינם יכולים לצמוח כראוי.
פגיעה בשליה עלולה להאט את גדילת העוברים, במיוחד בסוף השליש השלישי. תאומים ושלישיות נמצאים בסיכון מוגבר יותר של שלושים אחוזים, להיות "רזים מידי", כפי שניתן למדוד בבדיקות אולטרסאונד, והם נמצאים בסיכון מוגבר לסיבוכים ושיעורי תמותה העומדים על כמעט 25%.
בעיה נוספת של השליה היא עירוי דם מתאום לתאום, מצב מסכן חיים בקרב תאומים זהים. עירוי זה מתרחש כאשר הדם זורם מעובר אחד לשני באמצעות חיבור בתוך השליה המשותפת. צמיחה לקויה מתרחשת אצל התאום "התורם", ועודף נוזל מתפתח אצל התאום "הנמען". בדיקת מי שפיר וטיפולי לייזר בכלי דם המקשרים בין זרימת הדם לתאומים בשליה, עשויים להפחית סיבוכי מצב זה.
רעלת הריון – מצב זה מתרחש בתדירות גבוהה יותר של פי שתיים עד חמש בהריונות מרובי עוברים. 15-20% מהנשים ההרות עם תאומים חוות רעלת הריון, והסיכון מוגבר יותר בהריון שלישייה. רעלת הריון מאובחנת כאשר לחץ הדם של האם הופך להיות גבוה וחלבון מזוהה בשתן. המצב עלול להתקדם ולאיים על בריאות האם והעוברים. במצב חמור, האם עשויה לסבול מהתקפים, שבץ או סיבוכים אפשריים מסכני חיים אחרים.
סוכרת הריונית – נשים בהריונות מרובים הן בעלות סיכוי גבוה יותר לפתח מצב זה במהלך ההיריון. העוברים של אימהות עם סוכרת נוטים יותר לחוות מצוקה נשימתית וסיבוכי לידה אחרים. יחד עם זאת, סוכרת הריונית ניתנת היטב לטיפול יעיל.
התמודדות עם סיכוני הריון מרובה עוברים
כדי להשיג את התוצאה הטובה ביותר בהריון מרובה עוברים, האישה נדרשת לפעול במסגרת ההנחיות של הצוות הרפואי. להקפיד על כל בדיקות המעקב, ולשנות באופן כמעט מוחלט את אורח החיים, במיוחד לאחר השבוע העשרים להריון.
חילוף חומרים ושיקולים תזונתיים
קיים צורך מוגבר בתזונה בהריונות מרובים. האישה צריכה להעלות יותר במשקל בהריון זה, מיוחד אם היא מתחילה את ההיריון בתת משקל. דפוס העלייה במשקל חיוני לגידול בצמיחה העוברית עם עלייה תקינה במשקל ותזונה נכונה, המשפרים באופן משמעותי את תוצאות ההיריון.
אמצעי זהירות מבחינת פעילות – רופאים רבים המטפלים בהריונות מרובי עוברים מאמינים שהפחתת הפעילות והגברת המנוחה מאריכים הריונות אלו ומשפרים את התוצאות. מומלץ לנשים בהריונות אלו להימנע מפעילות ותעסוקה מאומצים במהלך השבועות העשרים עד ה-24 להריון. מנוחה במיטה משפרת את זרימת הדם ברחם ועשויה להיות מועילה למניעת בעיות גדילת העוברים. משגל בדרך כלל אינו מומלץ בתקופה זו.
