הורים רבים תוהים לגבי אפשרויותיהם להגביר או להפחית את הסיכויים להריון עם תאומים ושלישיות. נשים חרדיות, למשל, פונות בשנים האחרונות לרבנים על מנת לקבל היתר לשימוש בתרופות פריון, על מנת להגביר את סיכוייהן להריון מרובה עוברים, כך שיוכלו להפחית את מספר ההריונות שלהן.
אלא שהסיכויים לתאומים ושלישיות מושפעים מגורמים רבים, ושיעוריהם משתנים לאורך השנים. מעניין לנתח את הנתונים ולשקול את הסיכויים לזכייה בלוטו המגיעה עם הריונות מרובי עוברים.
הגדלת הסיכויים לתאומים ושלישיות
ההערכה היא כי שישים אחוזים מההריונות עם שלישיות הם תוצאת טיפולים לשיפור פוריות. הסיכויים המוגברים לתאומים ושלישיות תלויים בגורמים הבאים:
גיל האם – כשהאם מעל גיל 35, סיכוייה להריון עם תאומים עולים עם הגיל, והריון לאחר גיל 45 מגביר את הסיכויים באופן ניכר.
התעברות מוגנת – כשאישה נוטלת תרופות פוריות או עוברת טיפולי פוריות, היא מגדילה את הסיכויים ללידה מרובת עוברים, באמצעות שיפור הפריון.
היסטוריה משפחתית – אם האם היא אחות תאומה לא זהה, היא נושאת גן hyperovulation, כלומר, היא משחררת יותר ביציות במהלך מחזור ביוץ, מה שמגביר את סיכוייה להרות עם תאומים שאינם זהים.
הריונות קודמים – אם אישה כבר ילדה תאומים שאינם זהים בעבר, סיכוייה להרות שוב עם תאומים ושלישיות גבוהים פי חמש בהשוואה לאישה שעברה הריונות יחידים. הסיכויים עומדים על שיעורים בסביבות אישה אחת מתוך 14!
עודף משקל – מחקר שנערך בשנת 2005 בקולג' האמריקאי למיילדות וגניקולוגיה, דיווח על עלייה משמעותית בלידת תאומים שאינם זהים לאימהות בעלות BMI של שלושים ומעלה.
סיכויים נמוכים לתאומים ושלישיות
סיכויים מופחתים להריונות מרובים תלויה בגורמים הבאים:
גיל האם – הסיכויים להרות תאומים ושלישיות מתחת לגיל 25 פחותים בשיעור של יותר ממחצית בהשוואה לסיכויים המוגברים לאחר גיל 25.
תאומים ושלישיות זהים – תאומים זהים, או מונוזיגוטיים, מתרחשים באקראיות אוניברסאלית, ללא הבדל אוכלוסיות, גזע, תורשה או גורמים אחרים. הסיכוי לתאומים זהים עומד על שיעור של כאחד מתוך 285 הריונות.
שכיחות תאומים או שלישיות
השכיחות תלויה באופן ניכר בשאלה עם ההיריון המרובה נוצר באופן טבעי, או בסיוע טיפולי פוריות. התעברות טבעית מובילה לסיכויים גבוהים מעט יותר מאחוז אחד להריון תאומים. הסיכויים להריון תאומים או שלישיות שנולדים כתוצאה מהפריה חוץ גופית (IVF), במהלכה שני עוברים הוחזרו לרחם, הם בסבירות גבוהה יותר פי עשרים משיעורי ההיריון הטבעי.
גורם נוסף הוא שנשים נוטות כיום להיכנס להריון בשלבים מאוחרים יותר בחייהן, וככל שהאימהות מבוגרות יותר, הסיכוי לתאומים גבוה יותר. טיפולי IVF או הזרקת זרע (ICSI), מגבירים בהרבה את הסבירות להריון תאומים ושלישיות, בהשוואה להריון טבעי, אך רק במקרה שהועברו שני עוברים.
מספר תרופות פוריות, כגון כלומיפן או גונדוטרופינים לגירוי השחמלות, מגבירות את הסיכוי לשחרור יותר ביציות בפעם אחת. כשמונה אחוזים מהנשים שנוטלות כלומיפן בטיפולי פוריות נכנסות להריון מרובה עוברים, בדרך כלל עם תאומים. נשים עם תסמונת השחלות הפובליציסטיות (PCOS), ש/לא הצליחו להיכנס להריון עם כלומיפן, נמצאות בסיכוי של 36% להריון מרובה, אם הן נוטלות גונדוטרופינים.
סיכויי תאומים בהריון טבעי – הסיכוי לתאומים גובר בהריונות בגילאי 35 ומעלה. ככל שאישה מתבגרת, היא מייצרת באופן טבעי יותר הורמונים מגרי ביוץ, אשר עשויים לעורר את השחלות לשחרר יותר ביציות בחודש אחד. תאומים שאינם זהים נוטים לעבור בתורשה, בשל הנטייה התורשתית לשחרר יותר ביציות, מה שמוביל להריון תאומים שאינם זהים.
סיכויי הריון תאומים זהים – הסבירות להריון זה עומדת על שיעור של כאחד מתוך 350-400 הריונות. תאומים זהים מתפתחים כאשר ביצית מופרית אחת מתחלקת לשניים, אך לא ידוע מה גורם לביצית להתפצל וליצור תאומים זהים.