איך התחלתי לישון בלילה?
האמת, אין לי מושג איך זה קרה…
עד בערך גיל שלושה חודשים, כל הלו"ז שלנו היה הפוך לחלוטין. לא נורא, זה הגיוני לחלוטין, וחוץ מזה סחבנו די בסדר.
ואז הגיעו ארבעה חודשים קשים
לא יודע מה עבר על הילד, אם אלה היו גזים, או סתם עצבים שלו, אבל הוא לא היה מוכן לישון במיטה בשום פנים ואופן. רק על הידיים. ואם זה לא מספיק, אז הוא גם לא היה מוכן שנחזיק אותו בידיים בעוד אנחנו, רחמנא ליצלן, יושבים לנוח קצת. חלילה – אל תתעצלו, הורים יקרים שלי – אני רוצה לישון בעוד אתם צועדים בחדר, עדיף לפי קצב של ואלס אוסטרי מתקתק.
וכך, כל ערב, מאזור עשר בלילה בערך, הייתי מסתובב איתו בחדר על הידיים. מדי פעם הייתי יושב על הכורסא בחדר ותופס תנומה קלה, עד שיורש העצר המכובד היה מתעצבן, ומעיר אותי להמשך צעידה. אז גם התחלתי לספור צעדים בחדר כדי לא להשתגע. 1,2,3,…1000, איפה אני עכשיו? לא משנה, נתחיל מהתחלה: 1,2,3,… וחוזר חלילה.
מכיוון שכל ערב זה היה קורה ככה (באזור שלוש בלילה הייתי נשבר ומעיר את אשתי שתחליף אותי קצת – היא עבדה אפילו יותר קשה ממני – עם כל ההנקות ועם ההתמודדות עם הילד במשך היום כשאני הייתי נח קצת בעבודה…), אז מדי פעם הייתי מרהיב עוז ומנסה להניח אותו במיטה, אולי הוא ימשיך לישון? שום סיכוי.
הייתי מניח אותו כל כך לאט שאפילו חיישני התנועה במוזיאון הלובר לא היו מצליחים לחוש שמשהו זז בחדר. ועדיין, כל פעם, אחרי ההנחה, הייתי מסתכל עליו בפנים מלאות חרדה ורחמים עצמיים, וכל פעם הוא היה מתעורר ומתחיל לצרוח. איך הוא שם לב תוך שניה שהנחתי אותו? תן לי רק רבע שעה של חסד, מה אכפת לך?
סידור שעות השינה ללילות רצופים ונעימים
אלה היו כאמור ארבעה חודשים קשים. לילות ללא שינה שאחריהם הייתי תופס תנומת בוקר של שעה ונוסע לעבודה. אין לי מושג איך תפקדתי בכלל.
כשהילד גדל קצת, החלטנו להתחיל לחנך אותו לשינה נכונה. ניסינו הכל – לחישה טפיחה, 5 דקות, שיטות סבתא, שיטות הודיות עתיקות ומה לא? האמת, טפו טפו, הוא התחיל קצת להשתפר. אחרי לילות עם אפס שעות שינה, גם שלוש שעות הן מציאה.
לא יודע בדיוק מתי, אבל העקשנות השתלמה. אני לא יודע מתי היה רגע המפנה, אבל העובדות הן שהיום הילד ישן ממש אחלה! אחרית הימים.
אחרי שקראתי כל מה שנכתב בנושא על ידי כל מומחה (וגם על ידי מומחים בעיני עצמם), אני חושב שלאופי של הילד יש משקל מאוד רציני בנושא השינה שלו. יש ילדים רגועים יותר ויש רגועים פחות (שלא לומר עצבניים). אני לא חושב שעשינו טעויות קריטיות לאורך הדרך, או שעשינו דברים חכמים מאוד בהמשך.
בסופו של דבר – ואני פונה פה לכל אותם הורים שלא ישנו כבר חודשים, שהילד שלהם מוכן לישון רק באוטו, או רק כשהם קופצים איתו על כדור פיזיו, או רק איתם במיטה, או כל המצאה אחרת – תהיו חזקים! תעבדו עם הילד בנושא השינה, תתייעצו עם מומחים, ותחשבו חיובי. בסוף, תהיו בטוחים בזה, הלילות שלכם ושל הילד שלכם יהיו ארוכים ומתוקים.
אז שיהיה לילה טוב 🙂
לפחות עד הילד הבא…
