האמת, בהתחלה הייתי נגד. אמרתי שאם הכל בסדר, אז למה להסתכן בבדיקות מיותרות שעלולות להיגמר רע?
עכשיו, בתיאוריה, האמירה הזאת בסדר, אבל בתיאוריה, כמו שאומרים, גם קומוניזם עובד.
אז למה האמירה הזאת לא עובדת במציאות? כי במציאות אף פעם לא הכל בסדר. תמיד יש בעיות, אפילו אם הן קטנות. זה נכון בכל פן של החיים ולא פחות מכך בכל מה שנוגע להריון.
עד סקירת המערכות הכל היה תקין, בדיקות הדם היו מצוינות, הצטיינו במיוחד בשקיפות העורפית, ובכלל נראה היה לנו שכנראה אנו עומדים לקבל טלפון מראש הממשלה שמבשר לנו שאנחנו מועמדים לפרס הריון השנה . (תודה לכולם, יש לנו הרבה תודות שאנחנו רוצים להגיד…בעיקר אנחנו רוצים שיגיע כבר שלום…). אבל הטלפון בושש להגיע, ואחרי סקירת המערכות השניה ידענו גם למה.
אם בבדיקת שקיפות עורפית קיבלנו מאה והציעו לנו לעבור לתכנית ההריונות המחוננים, הרי שמסקירת המערכות המוקדמת יצאנו עם הרגשה של נכשל . ולא נכשל של 55 אלא 20 או 30 גג. בפועל מה שהיה לנו זה ממצא הנקרא מוקד אקוגני בלב (ומכונה גם Golf Ball).
חשבנו שהשמיים נופלים על ראשינו. איך זה קרה דווקא לנו?!
כדי שלא תילחצו ותיכנסו קצת לפרופורציה, אני קופץ איזה שנתיים קדימה לסקירת המערכות המוקדמת בהריון השני שלנו (הפעם זאת בת : )). גם בסקירה הזאת התבשרנו שנמצא מוקד אקוגני בלב. הפעם רק פיהקנו למשמע החדשות המרעישות וכמעט נרדמנו משעמום.
רק מוקד אקוגני? אל תטרידו אותנו אם לא מדובר במשהו רציני. בבקשה, אנחנו אנשים עסוקים!
אבל שנתיים לפני כן היה נדמה לנו שסוף העולם הגיע.
יצאנו מסקירת המערכות ומיד התחלנו להרים טלפונים, לשוטט באינטרנט ולהתחיל לחשוב מה אנחנו עושים הלאה. תקציר הממצאים היה שמוקד אקוגני בלב העובר הוא ממצא הנקרא גם סמן רך , כלומר הוא אינו מהווה כל מום בעובר אולם הוא מעלה את הסיכון הסטטיסטי לבעיות כמו תסמונת דאון, פי 3 בערך. מכיוון שלפני הבדיקה הזו הסיכון שלנו היה רק 1:20000, הרי שכרגע הסיכון עמד על 1:6000, כלומר עדיין נמוך מאוד.
נאמר לנו שניתן לברר באופן כמעט ודאי אם יש לעובר תסמונת דאון או לא, באמצעות בדיקת מי שפיר. אולם מכיוון שהסיכון עדיין נמוך מאוד, אין כל הצדקה רפואית לכך (אגב, אם נמצאים שני סמנים רכים זה כן מהווה הצדקה רפואית לביצוע בדיקת מי שפיר).
מכיון שבדיקת מי השפיר היא בדיקה פולשנית ויש סיכון להפלה, החלטנו שאנחנו ממשיכים בתכנית המקורית שלנו ולא מבצעים את הבדיקה.
מצד אחד כבר הרגשנו קצת יותר טוב. הציון שלנו לא היה 100 אבל הוא גם לא היה נכשל. משהו כמו 70-80 נראה בסדר סך הכל, לא?
מצד שני, לא היינו שלמים עם ההחלטה, במיוחד אשתי. כל הזמן חשבנו מה יקרה עם הילד ייוולד עם תסמונת דאון. איך נרגיש אז, במיוחד כשהיתה לנו אזהרה במהלך ההריון בצורת המוקד האקוגני.
וכך התנהלנו בלב כבד עם שבועות ההריון המתקדמים, והכל היה סך הכל בסדר עד איזו בדיקה של הערכת משקל בשבוע ה-31 להריון. זאת היתה אמורה להיות בדיקה פשוטה ולא מסובכת, והיא באמת היתה כזאת, אם לא מחשיבים את הסמן הרך השני שהתגלה פתאום בדמות אגן כליות מורחב.
עכשיו היינו קצת בצרות. שני סמנים רכים מעידים על כך שיש סיכון משמעותי לתסמונת דאון ושכדאי לבצע בדיקת מי שפיר.
יש גם צדדים חיוביים בדבר. בוא נעשה השוואה של טוב מול רע במצב שנוצר:
טוב:
- יש המלצה רפואית לביצוע בדיקת מי השפיר ולכן היא ממומנת על ידי המדינה.
- אין באמת חשש מהפלה. בשבוע 31 להריון במקרה הכי גרוע פשוט מיילדים את הילד. זה לא אידיאלי, אבל הוא יהיה בסדר.
רע:
-
בגלל הלחץ לקבל את תוצאות הבדיקות מהר צריך לבצע
בדיקת פיש (זה מזרז את התוצאות – במקום שלושה שבועות, משהו כמו שלושה ימים). בדיקת פיש עולה 1500 שקל, אז זה מתקזז בערך אם המימון של בדיקת מי השפיר. באסה…
-
מה עושים אם מתגלה שלילד יש תסמונת דאון? בדרך כלל בדיקת מי שפיר מתבצעת בשבוע 17-18 בערך. אם מתגלה בעיה אז, ניתן לעשות הפלה בגרידה למשל. בשבוע 31 זה בלתי אפשרי. אם מחליטים להפסיק את ההריון, חייבים ליילד עובר מת וזאת טראומה רצינית, מה עוד שבשלב כל-כך מתקדם של ההריון, היינו כבר מאוד מחוברים לעובר הקטן. עוד יותר באסה…
בקיצור, בסך הכל הרגשנו די רע מסיבות מובנות. התפללנו שהכל יהיה בסדר כדי שלא נצטרך לקבל החלטות קשות, וכנראה שמישהו שם למעלה הקשיב לנו.
סוף דבר:
הכל היה בסדר. הילד נולד ללא בעיות (לפחות לא אצלי, אשתי מתה מכאבים בלידה), והוא חמוד ובריא.
אבל הגענו לכמה מסקנות שהן נכונות בשבילנו (ואני מדגיש – בשבילנו):
1. בהריון הבא אנחנו עושים בדיקת מי שפיר במועד המתאים שלה, גם אם אין שום הצדקה וגם אם המלאך גבריאל בעצמו מבטיח לנו שלא צריך ושהכל יהיה בסדר. אנחנו רוצים לראות תוצאות כתובות על דף!
2. בדיקת מי השפיר מקנה לנו שקט נפשי וזה שווה לנו את המחיר הכספי ואת הסיכון שכרוך בבדיקה. זה נכון לנו, לאו דווקא לכל אחד.
3. ההחלטה אם לבצע בדיקת מי שפיר או לא היא בכלל לא רציונלית. אנחנו מנסים לחשב סיכויים מול סיכונים. סיכון לתסמונת דאון מול סיכון להפלה. אלה הם בכלל לא דברים ברי השוואה. לכן, כדאי להחליט אם לבצע את ההחלטה הזאת בעזרת הלב ולא עם המחשבון.
בהריון השני החלטנו מראש לעשות בדיקת מי שפיר ודבקנו בכך. על אף שבהריון הזה היו אפילו יותר ממצאים מדאיגים מאשר בהריון הקודם, אנחנו יותר רגועים, כנראה שזה בא גם עם הניסיון.
ההמלצה שלי אליכם היא לקבל את ההחלטה עם הלב. אי-אפשר לתת למספרים להחליט בשבילכם. תחליטו מה נכון לכם ותזרמו עם זה.
והכי חשוב, אל תשכחו – בסוף, תמיד הכל מסתדר…
בהצלחה : )
