אובדן הריון הינו אירוע המתרחש בכ 10-20% מכלל ההריונות, ועלול להתקיים בכל שלב, החל מהריון הנפסק באופן טבעי, דרך הריון המופסק באופן יזום עקב מומים ומחלות גנטיות, מות עובר בשלבים מאוד מתקדמים ואף מוות בלידה. למרות שקיימות סיבות שונות להפסקת ההריון, החוויה הרגשית שהזוגות עוברים יכולה להיות דומה.
כאשר אישה נכנסת להריון, המחשבה הרווחת היא שהכל יתנהל כשורה וההריון יסתיים באופן תקין. במקביל להתפתחות העובר מתפתחות אצל האישה גם ציפיות, פנטזיות, התרגשות, תקווה, תוכניות לעתיד וכן רגשות אימהיים חזקים. כאשר ההריון מפסיק, נקטעים יחד איתו כל התקוות, המשאלות והחלומות לקראת ההורות המיוחלת.
תהליך האבל בעקבות אובדן הריון
אובדן הריון מוביל לתהליך של התאבלות, כאשר ביטויי האבל עשויים לנוע החל מעצבות קלה ועד חוסר תפקוד כללי, ותלויים במשמעות האובדן עבור האישה. עבור רוב הנשים בגיל הפריון, האובדן עלול לייצג מוות של ילד עתידי וכן ליצור אובדן זהות של מי שתפשה את עצמה כעומדת להיות אמא, בין אם לראשונה ובין אם לילד נוסף. האשה אף עלולה לחוש כי כשלה בתפקידה האימהי, בהגנה ושמירה על העובר. אובדן של דבר כל כך מורכב, המצריך השקעה רגשית כל כך עמוקה, עלול להוביל למצוקה והתפרצות רגשית.
רוב התגובות הרגשיות הינן צפויות ונורמאליות, וקשורות לתהליכי האבל עצמם. יכולות לעלות תחושות של עצב עמוק, כעס, אשמה, חוסר עניין, חוסר אונים, הסתגרות ואף דיכאון וחרדה. חשוב לציין כי בחלק מהמקרים האבל מאופיין בתגובה מושהית. במקרים אלה התגובה הראשונית יכולה להראות כקהות רגשית, מה שעלול להוביל לפספוס המצוקה שמופיעה בשלב מאוחר יותר. אצל חלק מהנשים קיים צורך עז למצוא משמעות באובדן ההריון, להבין למה זה קרה או לזהות הסבר רפואי. פעמים רבות הדבר אינו אפשרי, מה שעלול לגרום לתחושות של תסכול.
לעתים קרובות, הפלה המתרחשת בשלבי הריון מוקדמים, נתפשת כבעלת חשיבות פחותה, או כמתרחשת "כדרך הטבע", ולכן לא צפויה לגרום למצוקה רגשית רבה. לכן כאשר מצוקה כזו אכן עולה, לעתים קרובות היא אינה מקבלת יחס או מענה. פעמים רבות מניחים כי אם האישה עדיין לא הרגישה בתנועות העובר וחוותה רק שינויים מינימאליים בגופה, לא סביר שהיא נקשרה להריון, ועל כן אינה צריכה להתאבל על אובדנו.
אחרים מוסיפים שסביר שהעובר היה לא תקין באופן כלשהו ועל כן נפל באופן ספונטאני, ועל האם לחוש הקלה. בפועל, בשלבי הריון מוקדמים, העובר נחווה ע"י האישה כחלק ממנה. ולמרות שרבים מעידים כי תהליך ההיפרדות מן העובר ומעבר לתפיסתו כיישות נפרדת מתחיל עם הרגשת התנועות, נמצא כי נשים רבות מתייחסות לעובר כאדם ממשי כבר בשלהי השליש הראשון להריון. אמונה זו מתחזקת לנוכח ריבוי בדיקות האולטראסאונד המתרחשות מאוד מוקדם בהריון.
בהפלות המתרחשות בשלב מוקדם, פעמים רבות האישה חשה כאילו חלק ממנה אבד. עולות תחושות ריקנות וחוסר שלמות. חלק מהנשים תרגשנה חוסר נוחות אל מול האמירות אודות היות ההפלה דבר טוב עבורן, כאשר הן מצידן כבר נקשרו לעובר המתפתח ברחמן. האישה אף עלולה להאשים עצמה על שיצרה עובר פגום. בשל העובדה כי בשבועות הראשונים להריון תחושת הקשר לעובר חזקה יותר עבור האישה מאשר עבור בן זוגה, עלול להיות שוני בעוצמת האבל בין השניים, מה שמאפשר לבן הזוג להיות פנוי יותר לתמיכה באישה. מנגד, אותו שוני עלול להדגיש את תחושות הפגימות והבדידות שהאישה חשה בתקופה זו.
ככל שההריון מתקדם, גדלה תחושת ההיקשרות בין האם והעובר. כפועל יוצא, ככל שההריון נפסק בשלב מאוחר יותר, כך מתעצמות התחושות הקשות, על אחת כמה וכמה באם האישה נדרשה לעבור לידה של העובר המת. במקרים בהם נמצאים מומים בעובר, בני הזוג נאלצים להתמודד עם בחירות משמעותיות במהלך דרכם, החל מההחלטה על הפסקה יזומה של ההריון ועד ההחלטה האם לראות את התינוק לאחר הלידה ולהיפרד ממנו.
ישנן עדויות מחקריות סותרות בנוגע להשפעת המפגש עם התינוק המת על ההתמודדות עם אובדן הריון. יש הטוענים כי מפגש עם דמותו הממשית עשוי להיות טראומטי ומנגד נשמעות טענות לפיהן פרידה ממשית כזו מסייעת להתהוותו של תהליך אבל תקין ואף מפחיתה את הסיכון לאבל פתולוגי. במקרים בהם הזוג מתלבט ואינו מסוגל לקחת החלטה במעמד המבלבל בו הם נמצאים, אפשר לבקש מאיש צוות לצלם את התינוק בכדי לשמור לבני הזוג את הזכות להביט בו במידה ויבחרו בהמשך.
בשבועות שלאחר סיום ההריון, האישה עלולה לחוש עצבנות מוגברת ואף סימפטומים גופניים. הגוף, אשר הכין עצמו לקבלת תינוק חי, מושפע מהשינויים ההורמונאליים, נוצר גודש בחזה ואף בטן שעדיין נראית הריונית ומצריכה בגדי הריון. לצד אלה, החזרה הביתה בידיים ריקות הנה אחד הרגעים הקשים ביותר בתהליך. שלב זה מלווה לעתים בהסתגרות וצורך להיות לבד עם הבכי והכאב.
התמודדות עם אובדן הריון
אובדן הריון מכניס מתח לכל מערכות היחסים המשמעותיות הסובבות את האישה. הכעס שלה לצד הצורך להאשים מרחיק אותה מחברים, משפחה ואף מבן זוגה, במיוחד אם בני הזוג לא חווים את האבל באופן דומה. ככלל, לא פעם יש נטייה לשכוח כי גם בן הזוג כואב את האובדן ועשוי לחוות תחושות קשות.
הנטייה היא להתייחס בעיקר לכאבה של האישה, בעוד בן הזוג פעמים רבות מרגיש צורך להיות חזק ולהוות משענת לאישתו ולכן לא תמיד מאפשר לעצמו להתאבל. כמו בעקבות כל משבר, תיתכן פגיעה אפשרית ביחסים. עם זאת, בחלק מהמקרים, אובדן הריון עשוי דווקא לאחד את הזוג בהתמודדות עם הכאב ומול הסביבה.
במידה ויש בבית ילדים נוספים, גם הם מרגישים היטב שמשהו קרה. תגובתם משתנה, ותלויה בגיל, ביכולת הקוגניטיבית, ברמת הציפיה להגעת התינוק וכן באופן תגובת המשפחה כולה לאובדן. הם עלולים לחוות בלבול ואף להאשים – את עצמם או את אימם – באובדן ההריון. כמו כן תתכן הפגנת כעס כלפי האם על שמנעה מהם אח פוטנציאלי.
הילדים לא בהכרח מתנחמים בהבטחות כמו 'יהיה לך אח אחר בהמשך'. במקרים רבים ההורים חווים קושי בהתמודדות עם תגובות ילדיהם לאובדן, תגובות שיכולות לנוע החל משיוויון נפש ועד שאילת שאלות שיהיו קשות להורים האבלים. לעתים ההורים כל כך עסוקים באבל שלהם עד שאינם מבחינים בצרכים של ילדיהם. חשוב לתת לילד מקום ולאפשר לו להביע את כאבו ואת הבלבול שלו.
החברה נוטה שלא לזהות הפלות כאובדן, ועל כן יש נטייה להתעלם מכך שמדובר באירוע המביא איתו תחושות אבל אמיתיות. לא קיימים טקסים או מנהגים חברתיים, תרבותיים או דתיים מקובלים שיכולים לסייע בהתמודדות עם האובדן.
התעלמות שכזו מחשיבותו ומשמעותו של האובדן ע"י חלק מהחברה, חברים, משפחה, ולעתים אפילו ע"י האישה עצמה, משבש את תהליך האבל התקין. זה, בתורו, יכול להוביל להתפתחות תגובות אבל פתולוגיות, כרוניות או לא תואמות. לעתים נעשה ניסיון לנחם ולחזק תוך שימוש במשפטים כגון "הכל לטובה", "את תמיד יכולה לעשות עוד אחד" ודומיהם.
אמירות אלה עלולות להחוות ע"י האישה כהקטנת האובדן שחוותה ואף להגביר את תחושת הבדידות. גם כאשר קיימת סביבה תומכת בדמות חברים ובני משפחה, פעמים רבות לאחר תקופה קצרה ממשיכה הסביבה התומכת הלאה בחייה, בעוד האישה חשה שהיא עדיין אינה מוכנה לחזור לשגרה. בשלב זה מתעצמת תחושת הבדידות, ומצטרפת התחושה לפיה אף אחד לא מבין באמת את שקרה. לחלק מהנשים קשה לשהות במחיצת נשים שרק ילדו או שנמצאות בהריון מתקדם, מה שעלול להוביל לצמצום וניתוק מחברים ובני משפחה.
ההשלכות וההשפעות הנפשיות של אובדן הריון
לאובדן הריון אף עלולה להיות השפעה משמעותית על חווית ההריון הבא. הריון זה מלווה פעמים רבות בחרדה רבה יותר לעומת הריונות אחרים ומאופיין לעתים בניתוק רגשי של האם מההריון והעובר, לפחות עד השבוע בו אובחנה הבעיה או התרחשה ההפלה בהריון הקודם. פעמים רבות ההריון העוקב נחווה כמשימה פחות משמחת של 'שמירה' על העובר, המאופיינת ברגישות יתר.
באופן טבעי אנשים שונים מגיבים לאובדן הריון באופנים שונים. עצמת הכאב הרגשי, הסימפטומים וההשפעה של האובדן על חיי היום יום מושפעים בין היתר ממשך ההריון, קיומם של אובדנים אחרים או גורמי דחק נוספים בחיי האישה ואף קיומה של מערכת תמיכה חברתית. אופן התגובה מושפע הן ממידת התמיכה והלגיטימציה לאבל הניתנת מהסביבה והן מאישיותו של הפרט והאופן בו היא תופש ומפרש את אובדן ההריון. גם משך תקופת האבל משתנה מזוג לזוג ואף עשוי להשתנות בין בני הזוג עצמם.
השיפור בהרגשה יכול להתרחש בהדרגה, עם התרחקות מהאירוע הטראומתי ולעתים עם תחילתו של הריון חדש. ואכן יש נשים אשר תרגשנה צורך עז להרות שוב, תוך ידיעה פנימית שזהו הפתרון למצוקה הקיימת בהן, ואף סביר שחלקן אכן תעבורנה את ההריון הבא עם מעט בעיות רגשיות.
ועדיין, לצד התפיסה לפיה הריון חדש יעזור לבני הזוג בכלל ולאישה בפרט להתגבר על המצוקה הרגשית, יש הטוענים כי הריון חדש עשוי למנוע את השלמת תהליך ההתאבלות על ההריון והעובר שאבדו. אבל לא פתור זה עלול לגרום לסימפטומים רגשיים במהלך ההריון הבא ואף לאחר הולדת התינוק. בין אם תהרה מיד ובין אם לאו, אישה שחוותה אובדן הריון עלולה לחוות תגובה דפרסיבית סביב מועד הלידה המשוער של ההריון שהסתיים בטרם עת.
מחקרים מראים כי קיימים מספר גורמים המסייעים לבני הזוג להמשיך בחייהם לצד אובדן הריון, ביניהם ביטוי הרגשות העולים כתוצאה מהאובדן, לרבות רגשות הנתפשים כלא לגיטימיים, קבלת מידע אודות אופני ההתמודדות עם האובדן תוך הדגשת התגובות הנורמאליות הצפויות לעלות כחלק מתהליך ההתמודדות, שימוש במערכות תמיכה קיימות כגון משפחה וחברים וכן פנייה לאיש מקצוע, בין אם במסגרת פרטנית, זוגית או קבוצתית. טיפול פסיכולוגי מקצועי יכול – לצד תהליך האבל הטבעי – לסייע להפחתת רמות סמפטומים הרגשיים בהמשך הדרך בכלל ובהריון העוקב בפרט.
רעות בן קמחי, פסיכולוגית האגף לגינקולוגיה ומיילדות בבי"ח מאיר וכן במרכז לבריאות האישה של קופ"ח כללית, מחוז שרון-שומרון.
מידע נוסף על הפסקת הריון